מעורבות חברתית
 
 
 
ליאון שלף - קווים לדמותו
מחוייבותו העמוקה של ליאון שלף לזכויות האדם, מקורה בדרום אפריקה, שם נולד בשנת 1934. כנער היה ליאון עד לעיוותי הדין שאפיינו את משטר האפרטהייד, וכסטודנט למשפטים הבין שעמדתם של בתי המשפט, ומידת שיתוף הפעולה שלהם עם הממשלה, עשויות להאיץ את תהליך הפגיעה בזכויות האדם.
מרועה צאן לאקדמאי מבריק
ליאון עלה ארצה בשנת 1957, חדור ערכים של יהדות נאורה, הגשמה-עצמית וצדק חברתי, ערכים אותם רכש הן בבית והן בתנועה הציונית "הבונים". שלוש שנים גר בקיבוץ יזרעאל, שם עבד כרועה צאן. אחר כך, התגייס לצה"ל והוצב כסניגור בפרקליטות הצבאית. ליאון ייצג בעיקר עריקים או חיילים שהואשמו בעבירות אלימות. שם גילה את בני-האדם שמאחורי הפשעים—צעירים שסבלו מצוקות וניכור חברתי והיו בעלי תפיסות עולם שונות משלו. על מנת להבין תופעות אלה, נרשם ליאון ללימודי קרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, ועד מהרה התגלה כתלמיד מבריק, מקורי ובעל פוטנציאל אדיר באקדמיה.
בשנת 1965 נסע ליאון לארה"ב ולמד קרימינולוגיה באוניברסיטה של מדינת אוהיו. כיוון שבארה"ב הקרימינולוגיה נלמדת במסגרת החוג לסוציולוגיה, התחזקו בו יסודות החשיבה החברתית. לפיכך, כששב ארצה ב-1970 והחל ללמד במכון לקרימינולוגיה שבאוניברסיטת תל-אביב, הוא בחר לבחון נושאים ששיקפו את הקשר שבין החקיקה והפסיקה לבין ערכים חברתיים מוצהרים וסמויים. ב-1975 הצטרף גם לחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, ולימים היה פעיל בהקמת מסלול לימודים מיוחד באוניברסיטה, "משפט וחברה", המשותף לפקולטה למשפטים ולפקולטה למדעי החברה.
שילוב בין כתיבה משפטית לניתוח חברתי נוקב
כתיבתו של ליאון שלף נגעה במגוון רב של נושאים. מרבית ספריו (תשעה שהתפרסמו—ושלושה שעוד יפורסמו)—נכתבו על רקע התקוממותו כנגד עוולות של החזקים כלפי החלשים. ספריו כוללים סוגיות כגון: עזרה לזולת בעת מצוקה (The Bystander); עוינות של בגירים כלפי ילדים ובני נוער (Generations Apart); עונש מוות, מאסר עולם ועינויים ( Ultimate Penalties); סרבנות מטעמי מצפון (קול הכבוד); מתחים שבין מסורות שבטיות למשפט מערבי (The Future of Tradition); ועוולות שנעשו לעמים ילידים על-ידי כובשים קולוניאליסטים, תוך שיתוף פעולה עם יצרני משקאות חריפים
(Drowning One's Sorrow) . בספרים אחרים (מרות המשפט ומהות המשטר, עשבים שוטים בגן עדן) הוא בוחן את החברה הישראלית לאור טקסטים מקראיים, תוך מתן פרשנות מחודשת על מנת להבליט את היסודות הדמוקרטיים שמצא בהם.
שלף גם פרסם מאמרים רבים בתחומים שונים בארץ ומחוצה לה. כמו כן, היה העורך הראשון של כתב העת המשפטי פלילים ושל כתב העת הסוציולוגי סוציולוגיה ישראלית. בין מאמריו הבולטים שפורסמו בעיוני משפט נזכיר את "מ'שלטון החוק' ל'מרות המשפט': הרהורים וערעורים על מושגי יסוד" (תשנ"ב), ו"גבול האקטיביזם הוא הקו הירוק: בשולי ובשבילי הפסיקה של בית המשפט הגבוה לצדק בשטחים" (תשנ"ג). פרסומים אחרים הופיעו בכתב העת הפרקליט— "תיקונו של עיוות דין" (תשנ"ד), "סוף מאסר - בחנינה תחילה" (תשנ"ח); בפלילים—"הרע במיעוטו והטוב במירבו: על דו"ח ועדת לנדוי, טרור ועינויים" (תש"ן), "הדחת שופטים ושיפוט פוליטיקאים בארה"ב: מבט היסטורי-ביקורתי על החוקה האמריקאית" (תש"ס); במשפטים—"בין קדושת החיים לכבוד האדם: על יסורי הגוף, הקדמה הרפואית, רגישות אנושית והמשפט הפלילי" (תשנ"ד); בקרית המשפט - "על סופיות הדיון ועל עשיית צדק במשפט פלילי: הרהורים נוגים על משפט חוזר, ערעור פלילי וחנינה (תשס"א); ובמחקרי משפט--"הצורך להגן על האמת לאמִתה: על ייסורי הדין בנושא השימוש בעינויים" (תשנ"ב).
"תוכו כברו"
בערב פרישתו זכה שלף לשמוע דברי הערכה חמים מפי עמיתיו. כאיש אחד, הביעו הנוכחים לא רק את הערכתם לפועלו האקדמי, אלא את אהבתם אליו כבן אדם, כחבר חביב ונעים הליכות, כמרצה האהוד על תלמידיו, שפעל תמיד מתוך יושר לב—איש ש"תוכו כברו", שכונה בפי עמיתיו "הנשמה היתרה" של הפקולטה למשפטים והפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל-אביב.
 

 
Aria-Media