בפי קרובי משפחה
 
 
 
מאת אנדי סטוייר, אחיין
"יופי!"
הוא היה מריע, לכבוד קבוצת הכדורגל שאהב, לכבוד בני משפחה, לכבוד עמיתים למקצוע כשהיינו מתאמצים ועולים על כל הציפיות.
"יופי" המילה הזאת תמיד הצטלצלה באוזני כאשר חשבתי על שז, על הרגש הטהור הבוקע מחזהו, וזרועותיו מתנופפות באוויר .
זהו מחזה מיוחד במינו, והתמזל מזלי להיות לפעמים מושא התלהבותו כאשר נפגשנו במשך השנים.
אני זוכר כיצד חוויתי אותה לראשונה. למדתי לשחות, ושז וסבא שלי עודדו אותי, כל כך מלאי חיים וכל כך גאים בי. אני תמיד אזכור את המראה הזה – שז מתרוצץ ומקפץ בהתרגשות על שפת הבריכה ומריע להצלחותי הקטנות: "יופי, יופי!".

לא יכולתי להחליט אם להמשיך בשחיה או לעצור ולספוג את הביטוי הזה של רגש מוחלט. זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי את המילה הזאת, "יופי", והבנתי לגמרי, לגמרי למה הכוונה.
אכן חזון נפרץ.
לימים, שגדלתי, הבנתי שרוב האנשים אינם טהורים כל כך במחשבותיהם וברגשותיהם כמו שז. הוא היה ערוץ פתוח והגיע לתובנות עמוקות כל כך, מן הסוג שאחרים לא ממש מגיעים אליהן. יכולת לשמוע זאת בצחקוק שלו או לראות את זה בעיניו, כשהוא היה מעלה טיעון ומתעקש עליו.
כך היה הן באקדמיה, שם היה מתמודד עם סוגיות שאחרים בקושי יכלו לזהות אותן, והן ביחסים אישיים, כשהוא היה לוקח אותך הצידה ואומר לך בפשטות כמה הוא שמח להיות חלק מחייך ברגע זה ולתמיד.
תמיד הוא היה אסיר תודה על כל מה שיש לו ותמיד הוא ידע לחגוג את הרגע.
הוא לא חיכה שדברים יקרו ולא נתן לעשבים לגדול תחת רגליו, הוא העריך את הרגע החולף כאילו שידע שלא תמיד זה יהיה ככה ושעלינו לעשות משהו—להכיר במתנה שקיבלנו ולעשות בה משהו מדהים.
הוא היה סקרן בלתי נלאה, מאתגר נצחי לסטאטוס קוו באשר הוא, דוחף את עצמו ואת הקרובים לו להבין יותר ויותר את עצמנו דרך תהליך אין-סופי של למידה אודות התהליכים ויחסי הגומלין בהקשרים החברתיים, הפוליטיים , המוסריים והמשפחתיים. תאוותו העצומה ללמוד, ללמד ולדחוף את עצמו ואותנו לעומקים חדשים היתה הדלק שהניע אותו לעשות את הקילומטר הנוסף, ולצעוק בקול "יופי!" כשראה אחרים עושים אותה דרך ומוציאים מעצמם משהו חדש .
לא היתה לו הנאה גדולה מזו.
וזה היה כל כך עמוק ומשמעותי להיות מושא לעידודו והתלהבותו.
הוא נגע בי עמוקות במשך השנים והיה ותמיד יהיה דמות מופת עבורי.
השנה כשנישאתי, הנוכחות שלו והאהבה שהוא חלק איתי נתנו לי את ההרגשה, במובנים רבים, שגם סבי זכרונו לברכה, וגם אבי המנוח, מיוצגים היטב על ידו, בשעת חתונתי.
הוא היחידי שהיה יכול לחוש מה שהם היו חשים, בדרכים אותן ידע שאני אבין. היה זה רגע מאוד מיוחד ומשמעותי עבורי—אולי יותר ממה שהוא בעצמו ידע.
הוא היה אדם מיוחד במינו ואתגעגע אליו מאוד.
הענקת השראה לאנשים רבים להביא את עצמם לכיוונים חדשים שישפרו את חייהם. מורשתך תמשיך לחיות דרך המתנות שהענקת לנו ובדרכים שבהן נגעת בנו. הן ימשיכו לנגע בנו ברגעים שונים בהמשך חיינו, כשנודה לך ונהרהר בימים בהם זכינו לשהות במחיצתך.
יופי, שז.
אני אוהב אותך ואתגעגע אליך מאד.
 

 
Aria-Media