מכתב מקיבוץ גינגר
 
 
 
קטעים מתוך מכתב שנכתב בהכשרה בקיבוץ גינגר
מאי 1958
שז למד משפטים באוניברסיטת קפטאון וגם היה פעיל בתנועת הנוער הציונית "הבונים". עם קבלת התואר הוא החליט להגשים את חלומו וב-1957 הפליג עם שלשה חברים לארץ ישראל. הם הצטרפו להכשרה בקיבוץ גינגר ולאחר מכן התיישבו בקבוצת יזרעאל.
הוריו של שז התנגדו לבחירתו זו. במכתב שלהלן, אשר נכתב ששה חודשים אחרי עלייתו של שז, הוא מנסה להסביר להם מה הניע אותו.
אמא ואבא היקרים לי מאד,
אני נמצא בארץ כבר חצי שנה, וברצוני להעלות על הכתב כמה מהרשמים שלי, כמה מחשבות שעברו במוחי, כמה ערכים שפיתחתי לעצמי...
היו לי אכזבות מפעם לפעם—אך מעולם לא פקפקתי בהחלטתי לשבת כאן. אני מדגיש שוב שאין בי גאווה לאומית צרה. אני פשוט מרגיש כיהודי וכבן-אדם ששווה לחיות כאן, ושאני יכול לבטא כאן את שני העקרונות המרכזיים של חיי—אמונתי היהודית והציונית...
ועתה, מה בנוגע לקיבוץ? קשה לי לענות. ראשית, אני יודע שאתם מתנגדים לקיבוץ כאורח חיים עבורי. ברור לי שלא ניתן לבקש מכם...להסכים בלב שלם לחברה אשר כה שונה, מבחינות רבות, מהחברה אותה אתם מכירים ובה גידלתם אותי—אבל אני כן מבקש מכם להבין ולהעריך את רוח הדברים שלי...
נמשכתי תיאורטית לקיבוץ משום שמכל מה ששמעתי, היה נראה לי שהוא מגלם בתוכו חברה צודקת, המבוססת על עקרונות שהפכו לאבן שואבת עבור בני- אדם שמבקשים להרים את עצמם—עקרונות אשר, למרבה הצער, הידרדרו לסיסמאות פוליטיות ריקות מתוכן. עבורי הקיבוץ ייצג חברה שנתן ביטוי לתקוות האנושות, השתדל להופכן למציאות, ונתן תוקף למלים כגון שיוויון, אחווה, עזרה הדדית, אי-ניצול של הזולת, פשטות, עבודה יצירתית עבור הנזקקים לה, שלילת הכסף כסמל לערכו ומעמדו של האדם, ושהתבסס על העקרון: "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו."
אינני ענק אינטלקטואלי, אך מהיום שעמדתי על דעתי ונוכחתי לדעת שיש סבל בעולם, חיפשתי דרכים לשפר את חיי ולהביא תועלת לחיי אחרים...
כשאני שואל את עצמי מאין לי שורש הצדק החברתי העמוק הזה, עולה בדעתי שהוא נובע ממספר שורשים. הוא בוודאי נובע מהיהדות, הן בכתבי המוסר בתנ"ך והן בתולדות עמנו הטרגיות...הוא נובע מספרים שמהם שאבתי השראה עוד מגיל צעיר, הוא נובע מחייהם של אנשים שהיוו בעיני מקור ראוי לחיקוי...אך מעל הכל, הוא נובע ממשפחתי. אני יודע שבחיים שלכם יישמתם את העקרונות שהזכרתי, ועודדתם אותי, בשיחות ועל-ידי דוגמה אישית, לקבל אותם גם כן. אני יודע שאתם הצלחתם באורח מופלא להגשים אותם עקרונות—ברם, אני מאמין שהחברה בה יישמתם אותם שוללת אותם למעשה, גם אם היא מתיימרת לדגול בהם להלכה. אני מחפש חברה שבה יישום העקרונות הללו איננו נוגד את המגמה הכללית, אלא מהווה את התשתית הרעיונית והמעשית שלה. כך, שאם אחיה בקיבוץ בניגוד לרצונכם, דעו שאנו שונים רק בפרשנות שלנו, בעוד שבשאיפותינו ובהשקפת עולמנו ובחיינו אנו זהים ומאוחדים...
הצגתי כאן את הקיבוץ באור חיובי ביותר—אך מתעוררים בי מדי פעם ספקות לגבי נכונות בחירתי. לכן אין באפשרותי לתת לכם תשובה סופית וחד-משמעית לגבי קיבוץ (או לגבי ישראל...). רק כסיל יאמר בבטחון מוחלט שהוא יודע שהוא צודק, אך רק מוג-לב לא ינסה לחיות באמונתו. אני אינני לא כסיל ולא מוג-לב. אני מסוגל לחשוב, ואני מסוגל לפעול...אל תחששו פן אשליך את חיי לריק מתוך אידאליזם עקשני. אל תפחדו שאם אחליט בעתיד לעזוב את הקיבוץ, לא אוכל להסתגל לחיים חדשים...
אני מאמין שבחירתי נכונה. אני יודע שאני מאושר. אני מקווה שאצליח, הן למען עצמי והן כדי להחזיר לכם ולו חלק מהחוב העצום שאני חייב לכם כשני הורים נפלאים.
כתמיד, באהבה רבה,

ליאון
 

 
Aria-Media