בין חוק יסוד לחוקה
כמו המושגים "שלטון החוק" ו"מרות המשפט", גם הרעיון של הדמוקרטיה היה מושג בעלמא שהוחדר ללקסיקון הפוליטי והמשפטי בישראל. בשנים האחרונות חלה תפנית, והמושג מוזכר כיום בפירוש בחקיקה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר התקבל בשנת 1992 ושנאמר בו במפורש כי יש לעגן במבנה המשפטי הישראלי את הערך של הדמוקרטיה. אלא מאי? ההתייחסות בחוק זה אינה לדמוקרטיה בלבד, אלא נקשרה הדוקות ביהדות. כך הוכרז בחוק יסוד מרכזי זה כי שורשיה של המדינה מבחינה ערכית נעוצים בדמוקרטיה וביהדות כאחד. משום כך, בכל נסיון שנעשה היום לתת ביטוי לזכויות ולערכי היסוד של החברה, יהיה על שני ההיבטים הללו—של היהדות ושל הדמוקרטיה—למצוא את ביטויים. בכך… נסגר מעגל, הן של המאבק הציוני למען עצמאות מדינית, הכורך בחובו את המאבק על מקומה…של היהדות, והן מעין חזרה לשאיפות שבוטאו במגילת העצמאות, שהוזכר בה חזונם של נביאי ישראל לצדק, לחירות ולשלום. יצויין, שעוד לפני חקיקת חוק יסוד זה, שהיהדות והדמוקרטיה דרות בו בכפיפה אחת, חיפשו דרך…לאזכר את היהדות במשפטנות. כך, בחוק יסודות המשפט נקבעה הפניה חדשנית למורשת ישראל ולעקרונות של צדק, חירות, שלום ויושר שיש בה. שני מעשי חקיקה אלו—חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסודות המשפט—אמורים להיות רבי חשיבות לשיטת המשפט הישראלית, ובו זמן לחיי החברה גם בזירה הפוליטית. ואולם הנסיון מלמד כי לחוק יסודות המשפט היה רק הד קלוש בשפיטה בבית המשפט העליון, ואילו את השפעתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מוקדם מכדי להעריך, אם כי בדברי משפטנים אחדים יש רמזים ברורים לכך שהונח בו היסוד ליצירת מצב חוקתי חדש, הכולל את סמכות בית משפט לבטל חוקים אשר אינם עומדים בקנה אחד עם ערכי היהדות והדמוקרטיה. בספר זה אציע דרך להיחלץ מן המיצר שנקלענו אליו בפרשנות חוק יסודות המשפט וליישום מעשי ויעיל של חוק יסוד: כבוד האדם החירותו. אני סבור כי שימוש נבון בחוקים הללו הוא, למעשה, ביטוי מוחשי למושג "מרות המשפט". במלים אחרות: שילוב בין ערכי היהדות ומורשת ישראל עתיקת-היומין לבין עקרונות הדמוקרטיה, שהיא רעיו מרכשי של העולם בן-זמננו, יבטיח את הגשמתה המוחלטת של מרות המשפט במדינת ישראל.
|